קהא נ' סגניון הכרך בע"מ

פסק דין

ערעור על החלטת הרשמת מיום 29.5.13 לפיה הוחלט לדחות בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, החלטתי לדחות את הערעור, שכן לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתה המפורטת והמנומקת של כבוד הרשמת לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

כפי שהדגישה הרשמת בהחלטתה, מדובר באיחור בן 9 שנים בהגשת ההתנגדות. נוכח איחור כה משמעותי, צריך היה המבקש להצביע על נימוקים כבדי משקל המצדיקים מתן ארכה, אולם כאלו לא הוצגו בפני בית המשפט.

הכרעתה של הרשמת מפרטת את העובדות המלמדות על ידיעתו של המערער על הליכי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, בהיותו ערב לשטר, כבר בשנת 2004. למעשה, המערער מודה על ידיעתו שעה שאחת מטענותיו הינה לביצוע תשלום כבר בשנת 2004 בעת ביצוע הליך הוצאת מיטלטלין במסגרת תיק ההוצל"פ.

יצוין, כי טענת המערער לעניין תשלומים ששולמו אינה רלבנטית לבקשתו להאריך המועד להגשת התנגדות ומקומה במסגרת העלאת טענת "פרעתי" בהליך ההוצל"פ.

טענתו העיקרית של המערער לפיה המשיבה לא פעלה בתיק ההוצל"פ משך שנים, אינה יכולה להוות בסיס לגשת ההתנגדות לביצוע השטר, בחלוף שנים ארוכות ממועד הגשתו של השטר לביצוע. טענה זו צריכה להיבחן על ידי ראש ההוצל"פ, אשר בפניו מונחת התמונה המלאה ביחס לפעולותיה של המשיבה בתיק, ובכלל זאת יש בידיו לבדוק את טענת המשיבה בהקשר זה, לפיה ניסתה לפעול לגביית החוב, אולם ללא הצלחה נוכח התנהגות המערער עצמו.

באשר לטענות המערער בדבר סיכויי הגנתו, הרי שגם בהקשר זה יש לאמץ את הכרעתה של הרשמת בהחלטתה בנושא, לפיה אין מדובר בטענות הגנה בעלות סיכוי של ממש.

אין מחלוקת כי המערער חתום כערב לשטר. ערבותו של המערער על גבי השטר היתה ערבות מסוג "אוול" אשר לה מאפיינים מיוחדים. עוד יצוין, כי לעניין זה כבר ניתנה החלטתו של רשם ההוצל"פ מיום 6.11.12, אשר דחה טענת המערער בדבר חובת המשיבה במיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי, בהיותה של התביעה תביעה שטרית. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

במצב דברים זה, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער יישא בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪. סך זה יתווסף לתיק ההוצל"פ.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: